אימת החרקים הליליים

אימת החרקים הליליים

זה התחיל באמצע הלילה כשנשמעה היבבה הראשונה.

למודת ניסיון קמתי, עצומת עיניים, בדרך לחדר הילדים. שם גיליתי בהפתעה שהקטן דווקא ישן שנת ישרים. הגדול לעומת זאת, בוכה. האמת שזה חוק שעובד אצלנו בכמעט 100% הצלחה: בלילות הנדירים שבהם הקטן ישן לילה שלם, הגדול מתעורר בבכי. שאמא תישן לילה שלם? נראה לכם?

רוצים לקרוא את עדי ראשונים? הירשמו

ניסיתי מייד לברר מה קרה, וגם להשקיט אותו לפני שהוא מעיר את הקטן והופך את הלילה לתזמורת מעירת שכנים. “ששש… מה קרה?” לחשתי. "יש זבוב במיטה שלי!" ענה הגדול בבכי קורע לב.

בחנתי טוב טוב את המיטה בעיניים חצי סגורות. שום זבוב לא נראה. "הזבוב הלך", לחשתי בטון מרגיע. "אפשר לחזור לישון". "לא!!!" געה הגדול, "יש זבוב. אני מפחד".

מה אני אומר, כואב הלב לראות ילד בוכה ככה. מצד שני, אני מה זה עייפה. מצד שלישי, לא רק הוא מפחד, גם אני מפחדת. מפחדת שעוד שנייה הוא מעיר לי את הקטן.

בעוד אני תוהה מה לעזאזל אני עושה, הגדול פועה: "אני רוצה לישון במיטה שלך ושל אבא".

עכשיו, אני יודעת שיש הרבה אנשים שמראש ישנים במיטה עם הילדים, וככה הם אף פעם לא צריכים לקום כי יש זבוב במיטה. מצד שני, בכל פעם שאנחנו לוקחים את אחד הילדים למיטה שלנו היחיד שישן טוב הוא הילד. אבא שלהם ואני חוטפים בעיטות, נגיחות, ואם מדובר בקטן אז בכלל, תנוחת השינה האהובה עליו היא להשתרע על פניו של ההורה, תוך חסימת כל פתחי הנשימה.

אבל עכשיו מאוחר, הילד בוכה וגם אני עוד שנייה מתחילה לבכות מגעגועים לשינה האבודה שלי. בסדר, אני מסכימה, בוא למיטה שלנו.

הגדול, עדיין מייבב קלות, עובר אלינו, שם הוא ממקם את עצמו ביני לבין אבא שלהם, תוך שהוא כובש את הכרית שלי ואת רוב שטח המיטה של אבא שלהם, אבל לפחות הוא נרדם בחזרה.

בבוקר אני מנצלת את ההזדמנות להראות לו שאין שום זבוב במיטה ומקווה שזו הייתה אפיזודה חולפת. אפס, כי בלילה הבא שוב מעירה אותי יבבה קורעת לב. והפעם הוא עלה מדרגה: "יש דבורה במיטה שלי!", הוא טוען בבכי, וכמובן, מציע פתרון – לבוא לישון עם אבא ואמא.

אני רואה את הקטן במיטה שלידו כבר מתחיל לזוז מתוך שינה לקראת התעוררות, ונכנעת מהר. ושוב הגדול תופס לעצמו את מירב שטח המיטה שלנו ואת הכריות של שנינו.

בשלב הזה אני כבר חושדת שהוא סובל מחלומות רעים, או סתם פחדים. אז בלילה הבא אני עושה "טקס גירוש לחרקים" מעל המיטה שלו ומבטיחה ששום חרקים לא יבואו.

הוא צופה בי בעניין בזמן שאני רוקדת ריקוד טקסי ודופקת במקלות מעל המיטה. הייתם חושבים שהוא יעריך את ההשקעה, אבל הוא שוב מתעורר באמצע הלילה בדמעות. לא יכול להיות שזה זבוב או דבורה, אני טוענת, גירשנו אותם. והוא עונה: עכשיו זה יתוש.

לכו תתווכחו עם זה. מה עוד, שבמקרה של יתוש, עכשיו בקיץ, לכו תדעו, אולי זה הדבר האמיתי…

בבוקר הבא אני כבר פונה להתייעצות. חברתי איריס נקראת לדגל, ואחרי מחשבה קלה מציעה לבנות ביחד "מלכודת לזבובים/דבורים/חרקים מעופפים אחרים". אפשר להשתמש בסתם קופסת גפרורים ריקה ומקושטת, רק צריך להכריז עליה כקופסה שתופסת חרקים. שזה מצוין, גם שעה ליצירה משותפת עם אמא וגם מעשה שאמור לנסוך בו ביטחון.

אז ממש בקרוב הגדול ואמא שלו יתיישבו לבנות מלכודת עם מנגנון מתוחכם שתופסת את כל הזבובים והדבורים הדמיוניים שמפריעים לנו לישון. ואם זה לא עובד אני קוראת למדביר! או לפחות קונה עוד כרית למיטה שלי ושל אבא שלהם.



3 thoughts on “אימת החרקים הליליים”

  • אוי באמת, ברגע שבפעם הראשונה נותנים לילד את האופציה לבוא ולישון עם אבא ואמא זה ברור שזה מה שהוא יבקש בלילה שלמחרת וכן הלאה… אני אומרת שאפשר לעמוד ליד הילד כמה דקות, ללטף ולהרגיע שאין כלום במיטה ולהבהיר לו שהוא לא יכול לבוא לישון במיטה של אבא ואמא כי כל אחד ישן במיטה שלו. אסור להיכנע לבקשה הזו ( למרות שאנחנו גמורים ורוצים רק לחזור למיטה ולישון- כל כך מכירה את זה). אז הבן שלי בן 2.7 החליט שיש כלב בחדר ובכה שהוא רוצה לישון במיטה שלנו ואני ידעתי שאם אני ארשה לזה לקרות אפילו ללילה אחד – זה מה שיקרה גם למחרת. אז ניגשתי והרגעתי ואמרתי שאין כלב בחדר ושאמא כאן לידו ושומרת עליו. אחרי מספר דקות חזר לישון…. אז תהיו חזקים!

    • ברור!!!!!! שאסור לתת להם את האופציה לישון במיטה שלנו מהתחלה ולא משנה כמה אנחנו עייפים! אצלנו זה במקרים חריגים בלבד כשילד חולה או משהו כזה.

      • זיוני שכל בקנה מידה נוראי כי כבר עברתי את הגיל וחוץ מזה אסור בשום אופן להכניס ילד קטן למיטה -קרוב למיתה- של ההורים כי הוא יכול להחנק.אילן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.