אני רופא שמומחה באדם שנמצא מולי

אני רופא שמומחה באדם שנמצא מולי

"נפלתי בזמן ריצה. הברך נחבלה, התנפחה ולא הצלחתי לדרוך עליה. קראתי לחבר, נסענו למיון, לא ראו שבר בצילום. בערב הזמנתי תור לאורתופד פרטי. הוא הפנה אותי לבדיקות – צילום, אולטרסאונד ו־MRI של הברך. תוך שלושה ימים קיבלתי את התשובות, ועכשיו יש לי תור לניתוח. פרטי. הוא ביקש שתשלח אותי לבדיקות דם, צילום חזה ואק"ג, ותוציא סיכום מידע רפואי. הניתוח מחר".

נשמע מושלם, לא?

שוב אני צריך להסביר את עצמי
בבתי הספר לרפואה מעודדים אותנו כתלמידים להיות "מומחים". להתמקצע בטיפול באיבר, במערכת, בגיל מסוים. רפואת המשפחה נשמעת פעמים רבות כמו ברירת מחדל. עבודה אפורה, המרת מרשמים והפניות, חופשות מחלה והעברה של חתימות מצד שמאל לצד ימין.

בשנים האחרונות אני מתגונן. מסביר. החלטתי להיות רופא משפחה כבחירה אידאולוגית ברורה. המערכת, החינוך שלנו, חברות הביטוח, חברות התרופות – כולם כמעט פועלים באופן נמרץ לעודד רופאים להיות "מומחים", "מומחי תת", או "מומחי על", כל כך מעודדים עד שקשה בישראל למלא את השורות של הרפואה הראשונית.

חבריי ואני נאלצים להסביר את עצמנו כל הזמן. מה אנחנו עושים? מה המשמעות של זה? מה זו רפואת המשפחה? בין האורתופד לרופא העור, לרופא הנשים ולאף אוזן וגרון – מה בדיוק התפקיד שלנו? ובעצם למה בחרת בהתמחות כזו? ומה זה בכלל?

• איך לבחור רופא משפחה שמתאים לי?
דברים שלמדתי על אנטיביוטיקה
המרפאה סגורה ואתה צריך רופא?

 

 

אי אפשר להגדיר רפואת משפחה בקלות. ההגדרה כמו המקצוע מורכבת. אנחנו מטפלים בבני כל הגילים ואמורים לספק מענה מלא או חלקי לכל הבעיות. אנחנו אמורים להיות הפתח של המטופלים שלנו במערכת הבריאות, אבל גם לסייע להם בניהול הטיפול של בעיות מורכבות.

אם צריך לסכם את התפקיד שלי במשפט אחד – אני מומחה באדם שנמצא מולי. המומחיות שלי אינה במחלה, במערכת או בגיל מסוים. מערכת היחסים בין המטופל לביני אמורה להיות ארוכת שנים, כוללנית ורבת ממדים. כרופא של אותו מטופל דמיוני אני אמור להכיר את אורח החיים ונסיבות חייו. את המשפחה שלו, את הקהילה שלה ואת העבודה של שניהם.

למטופל הדמיוני שלמעלה, ניתוח לא היה המענה הטוב ביותר. שיקום והיעדרות מעבודה למשך חודש לאחר ניתוח לא באים בחשבון בעת הזו, והטיפול הטוב ביותר היה להימנע מניתוח, לטפל בכאב ובדלקת החריפה, פיזיותרפיה תוך כדי המשך עבודה, ופעילות גופנית שאינה נושאת משקל עד לזמן הנכון לניתוח. ואולי ניתן להימנע מהניתוח לגמרי?

אני חייט
תמיד אהבתי לדעת קצת על הרבה ולא הרבה על מעט. שטחי. במקביל, כאשר הידע על מחלה לא נקשר לאדם ספציפי, גוף, נשמה, עיניים, הידע לא מעניין אותי כמעט. ברפואת המשפחה מקבלים הכשרה ברפואה פנימית, ברפואת ילדים, בפסיכיאטריה, ברפואת חירום ובגריאטריה. למדתי לטפל בבעיות אורתופדיות נפוצות, בבעיות עור, אף אוזן ועיניים. אי אפשר לדעת הכל.

בנושאים שדורשים מגע של מומחה, התרומה שלי כרופא משפחה היא לסייע להתאים את הטיפול הנכון למטופל. להעביר את הידע הרפואי שמבוסס על מחקרים בקבוצות של אנשים – לאדם הבודד. אני חייט. תופר חליפה אישית. יתר לחץ דם יטופל אחרת לגמרי אצל שני אנשים שונים. הידע הרפואי – הידע על המחלה – כמעט אף פעם לא יספיק במנותק מהיכרות עם הסובל ממנה.

מחקרים רבים מראים את היעילות של רפואת המשפחה. מערכות בריאות עם רפואת משפחה חזקה יבואו לרוב עם נתוני בריאות טובים יותר ברמת האוכלוסייה, עלויות נמוכות יותר ושביעות רצון גבוהה יותר. מערכות שמבוססות על מומחים כדוגמת ארצות הברית מתאפיינות בעלויות גבוהות, בפרוצדורות רבות, בבריאות טובה פחות של האזרחים ובעיקר בחוסר שוויון בחלוקת שירותי הבריאות.

האלמנט שמעניין אותי הוא הצדק החלוקתי במתן שירותי בריאות. רפואה מטבעה מתרכזת סביב האוכלוסיות שצריכות אותה פחות – בערים הגדולות, בקרב אוכלוסיות מבוססות, בטיפול בצעירים ובבריאים – ומתקשה בהתמודדות עם הטיפול באוכלוסיות מרוחקות, מודרות, בקשישים עם בעיות מרובות. רפואת משפחה חזקה מהווה בסיס של צדק בטיפול בחולה, בחלש, בכאוב. הצדק הזה של חברה שמחויבת לטפל באזרחיה בעת צרה, מתחיל מרפואה ראשונית חזקה, איכותית, זמינה ושוויונית.

התגובות בבלוג הזה מספרות הרבה פעמים על רופאי המשפחה שלא מרימים עיניים מהמסך. על רופאות שחוקות, חוסר סבלנות, התמקדות בהפניות במקום בקשר. רופאי המשפחה לוקחים על עצמם טיפול באוכלוסייה גדלה והולכת, כאשר המספר שלנו יחסית לאוכלוסייה שגדלה מצטמצם, והצרכים גדלים כל הזמן. מאחורי כל רופא כזה עומדת מערכת שלמה שמעודדת את הרופאים הצעירים לעבוד ברפואת מומחים ולא ברפואה ראשונית, ומתקשה בייצור התמריצים הנכונים לעידוד רופאים לעסוק ברפואה חומלת, אישית, מתמשכת.



12 thoughts on “אני רופא שמומחה באדם שנמצא מולי”

  • יפה כתבת.
    אני בת של רופא משפחה ותיק ("מה זה, זה כמו רופא כללי?", "לא, זאת התמחות!!").
    רופא המשפחה נזקק להבין לעומק את האדם שמולו, להיות גם פסיכולוג, בלש, לחבר תמונה שלמה מפרטים רבים, הוא מלווה מטופלים לאורך שנים רבות, לפעמים עשרות שנים, מכיר אותם ואת משפחתם ואת ההיסטוריה שלהם.

  • כמה שאתה יותר בפריפריה וכמה שאתה יותר עני איכות הטיפול שלך יורדת
    כל עוד שאתה בריא אתה מלך העולם עד שאיזה חלק מהמכונה האנושית המופלאה הזאת קורס,
    באופן אישי מה שמענין אותי זה קודם כל המהירות והאיכות אם זאת היתה מערכת ממוחשבת
    שהיתה עושה את העבודה טוב יותר מרופא משפחה ללא הקטע הרגשי זה היה עדיף מנקודת הראיה שלי, ואם זה יכול להיות יותר מהר עם רופא משפחה שזה יהיה עם רופא משפחה, ברור שיש המון אנשים שמרכיב האנושי הוא חשוב להם מאד זה ענין של טעם,
    אני לא סתם מעלה את זה כי הרבה פעמים הרופא בעצם מבצע פעולה שמערכת מומחית ממוחשבת שמחברת את מיטב האנליזה של מיטב המומחים העולמים בתחום הרופאה וכל הזמן מעודכנת באנליזה הכי עדכנית היא גם יכולה לעשות הצלבות של נתונים אני מאמין תעשה עבודה ניתוח בתחומים האלו בצורה טובה מאד עד מעולה,זה לא מדע בדיוני הידע קיים,
    זה לא במקום הרופא משפחה אלה במקביל להורדת העומס, גם את בדיקות הדם האחות עושה, הבעיה העיקרית שאני נתקלתי איתה היא ברגע שמדובר במשהו מורכב הכוונה לאיבחון במשהו שנמצא בתחילת הדרך העסק מתחיל לצלוע כבר ברמת הרופא משפחה, זה תור שנמשך במשך שבועות (הרי הלקוח הרפואי הוא עוד לא ממש סובל ניתן לדחות) ועד שמקבל החלטה להעברת למומחה זה לוקח עוד כמה חודשים ועד שהוא מפנה אותך לטיפול זה עוד כמה חודשים, צריך גם לזכור שלוקח זמן ללקוח רפואי גם משכיל ללמוד נושא רפואי,
    אפילו הלקוח הרפואי מוכן להוציא הרבה כסף לאן בדיוק הוא ילך?
    כאשר כל הזמן מרחפת השאלה האם בכלל האיבחון הוא נכון ואם לא אז המומחה מודיע לך שלא נמצא שום ממצא ואז חוזרים שוב לרופא המשפחה לתור שלוקח עוד כמה שבועות
    ומשם שוב שליחה למומחה אחר שזה שוב עוד כמה חודשים, ככה בקלות זה יכול להימשך כחצי שנה, שנה, שנה וחצי, ואפילו יותר, אם יש לך מזל אז לא מדובר במשהו שהוא מסוכן אז מכסימום רק עברתה סבל רב עד שנמצא פיתרון אולי תסבול מאיזה נכות בגלל טיפול מאוחר אבל אם אתה באמת סובל ממשהוא רציני בסבירות לא קטנה אתה עלול למות בתוך מערכת מסואבת כזאת, (חד וחלק אנשים מתים מזה) וזה ההבדל בין אלו שמשיגים רפואה מיד ואלו שנטחנים במערכת לאורך זמן ארוך, ההבדל הוא החיים של אותו אדם הסבל הנוראי של האובדן המיותרים של אותו אדם עבור משפחתו, וכל זה לא בגלל שאין לרפואה הקובנציונאלית פיתרון יש לה אבל הוא לא מבוצע בזמן אם בכלל,
    זה אדם הסתובב יותר משנה וחצי שבור אפשר לתאר את כמעט כגוסס עד שהוא מתפגר על זה מדובר,
    ההבדל המצער בין אלו שיש להם ואלו שאין להם,
    יש לא מעט אנשים זקנים שכבר מעדיפים לא ללכת אם זה לא קריטי כי הסבל וההמתנות
    גומר אותם שוב זה יכול להיות ההבדל בין אדם זקן שחיי את חמש שנותיו האחרונות באיכות חיים טובה יחסית לגילו תורם את אהבתו למשפחתו והנינים שלו לאשתו או אדם שיושב בכיסא גלגלים מזיל ריר מושפל חסר כמעט צלם אנוש באיזה מוסד עלום שם ושובר את לב משפחתו לאורך שנים עד שהמות גואל אותו מיסוריו.

  • יפה כתבת.
    כבת לרופא משפחה ("מה זה, זה רופא כללי?!", "לא, זו התמחות!!") באמת מקצוע מופלא, שדורש הבנה בהרבה תחומים, הבנת הנפש ולא רק הגוף, ויכולת ניתוח על מנת ליצור תמונה שלמה מהרבה פרטים קטנים.

  • מילים כדורבנות.
    אך בעידן של כסף והצלחה מי מעוניין בזקנה שעתידה להגיע למסדרון של פנימית ג'
    בבית חולים מעלה העמק.ולסיים שם .

  • אני מאמינה גדולה ברופא המשפחה שלי ובשיקול דעתו. סיפור קטן בתור מטופלת, לפני רופא המשפחה הנוכחי שלי נסעתי כשעה כדי להגיע אל רופאת משפחה נהדרת בעיר שבה התגוררתי לפני מקום מגורי הנוכחי רופאה שכעת יצאה לגמלאות.זאת משום, שרופא המשפחה בישוב מגורי לא טרח להתייחס לבעיותי קטנות או גדולות באופן הולם מבחינת היחס. התמזל מזלי ובדיוק כשרופאת המשפחה המהוללת שלי יצאה לגמלאות גם אותו רופא בישוב מגורי שנחשב לשם דבר יצא לגמלאות. ובמקומו נכנס הרופא הנוכחי שטורח מאזין מקשיב אם צריך מפנה , ואינו מתבייש לומר לי וזו גדולתו הנוספת איני מתמצא בתחום זה צריך מומחה. ועוד הערה קטנה, הגעתי לחדר מיון עם קרוב משפחה במצב קשה, ובחדר מיון התחילו לשאול מי הרופאה למה לא עשיתם את הבדיקות האלה והאלה והדבר הכעיס אותי וחרה לי כי גם אם אתם בתור רופאים מומחים חלוקים על דרך הטיפול בחולה של עמיתכם אל תעמידו אותנו במצב לא נעים

  • עצוב שכרופא משפחה, שכמו שאתה מעיד על עצמך, אתה בחרת בהתמחות הזאת, אתה צריך להתנצל. זה נכון שקשר טוב עם רופא המשפחה הוא חשוב, כשהחשיבות העליונה לדעתי היא קודם כל להאמין לבן אדם שהוא סובל ולא ממציא את מחלתו. לצערי, אני דוגמה חיה לכך שבמשך שנים רבות, בגלל ריבוי תלונות גופניות, התייחסו אליי בזלזול, עד ש"פתאום" נמצא הסבר לכל התלונות האלה, אבל גם אחרי שישנה אבחנה שיכולה להסביר את כל התלונות, יש רופאים מזלזלים שאפילו לא קוראים את האבחנה. אחד התפקידים של רופאי המשפחה הוא כן להפנות אותנו למומחים השונים, אבל לצערנו יש רופאי משפחה שמונעים מאיתנו להגיע למומחים הרלוונטיים או לבדיקות הרלוונטיות, כי מבחינתם אנחנו "סתם" מבזבזים כסף לקופה.
    אבל… נכון להיום קרו כמה שינויים:
    1) מספר מקצועות מומחים פתוחים בפנינו מבלי שנזדקק להפניית רופא המשפחה.
    2) היום, בעידן האינטרנט, אנחנו שואבים ממנו ידע רב והידע לא נמצא רק אצל הרופא.
    3) לאחר שרכשנו ידע באינטרנט – יש לנו יכולת טובה יותר לדעת לאיזה מומחים אנחנו צריכים ללכת ואיזה בדיקות אנחנו צריכים לעשות – ולבקש אותן מרופאי המשפחה.

    לצערי, יש רופאים שהידע שאנחנו רוכשים באינטרנט מרופאים שעונים בפורומים או ממאמרים רפואיים (מתורגמים או שלא מתורגמים) מערער להם את הביטחון העצמי והם מיד מתעצבנים, במקום לשתף עם זה פעולה ולענות קונקרטית למה שמעלה הפציינט.

    ועוד לצערי, יש רופאים שחושבים שתפקידם הוא לחסוך לקופה, וכך הם יטרטרו אדם במשך תקופה ארוכה עד שיתנו לו תור לרופא המומחה או לבדיקה (כמו C.T ו-MRI למשל).

    הרופאים שהוזכרו כאן בפסקאות האחרונות בוודאי אינם כאלה שיש להם קשר טוב עם המטופל.

    בסופו של דבר, רופא המשפחה הוא בעצם "מנהל התיק הרפואי", וככזה הוא צריך לשתף פעולה עם הפציינט.

  • זו אחת הכתבות היותר מקסימות שקראתי לאחרונה.
    באמת תהיתי לפני כמה ימים לגבי רופא משפחה והאם "כיף לו" בתחומו לעומת מומחים אחרים – איזה כיף לקרוא את הראייה שלך בנושא, ד"ר סיקורל, הרווחנו 🙂

  • רופא המשפחה – הוא אחד הרופאים החשובים במערכת הבריאות, הרופא שמגיע לו יישר כוח ענק. רופאי המשפחה עומדים כחלוץ לפני המחנה כדי להוביל את הלקוח, בהתאם למצבו הרפואי-בריאותי, למומחה המתאים. הרופא שלי, ד"ר שורצברג, הוכיח לי פעמים רבות את הידע העצום שלו ברפואה ובבריאות, את יכולת האבחון, ואני סומכת עליו שייתן לי את העצה הנבונה ביותר בכל בעיה. כל הכבוד לרופאי המשפחה – ובכל זאת, נקווה שלא נצטרך אותם
    וגם לא רופאים בכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.