למה אתה סומך על האינטרנט יותר מאשר על הרופא שלך?

לאחרונה השתתפתי בכנס מדעי באחת מהאוניברסיטאות שעסק בקשר שבין רפואה משלימה וסרטן. במהלך הכנס נשא דברים מרצה מארצות הברית שעוסק במידענות רפואית. "מה עוד אפשר לעשות?" סיפר המרצה, "היא השאלה הנפוצה ביותר שאני נשאל". נחנקתי ובקושי התאפקתי –  השאלה היחידה היא "מה צריך לעשות!" צעקתי.  

טוב שיש את האינטרנט. אני האחרון שאצא נגדו. כל כך הרבה מידע בקצות האצבעות, ממש תענוג. לכן, השאלה איננה האם טוב שיש הנגשה של מידע, ברור שטוב. השאלה היא מה עושים עם המידע הזה.

מקצוע המידענות לא נולד עכשיו. היסטורית, המידענות הייתה חלק ממקצוע הספרנות. רכשו את המקצוע כאלו ששאפו לדעת איך לחפש מחט בערימת שחת, בלשי מילים, אוהבי ספרים, מעריצי מדע, שוחרי סיפורת, בקיצור – אנשים טובים, ובעיקר נשים.

ואז, באו האינטרנט וגוגל ושינו את חוקי המשחק. פתאום קל לחפש מידע. זה נכון, אבל אנשים שכחו שעדיין קשה למצוא דעת.

אפשר לקרוא באינטרנט שצמח הלימונית מעכב התפתחות של סרטן, אפשר גם לספר על כך ולדון בנושא עם הרופא, אבל זה סיפור אחר לגמרי להחליט איך ומה לשלב בטיפול אצל חולה סרטן מסוים.  

זו בדיוק הסיבה שבגללה אני תמה.

הרי אף אחד לא היה מעלה בדעתו לחפש ייצוג משפטי באינטרנט. בכל בעיה משפטית, ולו הקלה ביותר, אנחנו פונים לעורך דין או מגשר. אנחנו לא נעזרים במידען שיביא את שלל פסקי הדין בנושא, אחד אחד בנפרד, אלא למומחה מוסמך שיוכל להשתמש בידע בכללותו בצורה מושכלת בשביל לצאת עם היד על העליונה מהמבוך המשפטי.

אבל ברפואה המציאות הולכת והופכת לאחרת לצערי, ואני לא מבין מדוע.

למה שירצה מישהו לפנות למידען בשאלה "מה עוד ניתן לעשות", ולא לרופא בשאלה "מה צריך לעשות"? לסנדלר הולכים עם הנעל הקרועה, ולשען עם השעון שעצר מלכת, לא להפך.

בעיניי, רק סיבה אחת יכולה להסביר את התופעה: יש כאן משבר אמון.

ייתכן ואנחנו הרופאים נתפסים, לפחות אצל חלק מהציבור, כבעלי עניין ולכן כלא אובייקטיביים. חושבים עלינו כעל כאלו שחלילה מוטים משיקולים כלכליים, בין אם במודע ובין אם לא, לטובת הביג-פארמה. אולי נראה שאנחנו לא מוכנים לראות את התמונה השלמה, כשרפואה משלימה היא רק דוגמא אחת לעיוורון הסלקטיבי. קיימות ודאי אחרות – תזונה, רוחניות, גוף ונפש ועוד.

אבל אסור שהפתרון יהיה בדמות ריאקציה של עזיבת הרופאים ומעבר גורף למומחי תוכן מטעם עצמם. הפתרון חייב להיות בהשבת האמון, דבר שעל שני הצדדים לעבוד עליו. גם רופאים יודעים להשתמש במנועי חיפוש, הם גם יודעים לעשות את העבודה לשמה הוכשרו ונשבעו.

מי שמנצח במשחק שח אינו מי שיודע כיצד נע הצריח, אלא מי שיודע כיצד לשלב את תנועת הצריח במתקפה או במגננה משולבת, הכול לפי הצורך.

רב-אמן יש לא רק בשח. רב-אמן יש גם ברפואה, וקוראים לו רופא, לא מידען.

• לא צריך סיסמה: זימון תור לרופא משפחה
רחוקים ממחשב? אפליקציית כללית באנדרואיד

תגובות עד כה 10 תגובותהוספת תגובה לפוסט

כתיבת תגובה X

כל השדות הם שדות חובה


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Current ye@r *

  1. מגל

    אבל אסור שהפתרון יהיה בדמות ריאקציה של עזיבת הרופאים ומעבר גורף למומחי תוכן מטעם עצמם. הפתרון חייב להיות בהשבת האמון, דבר שעל שני הצדדים לעבוד עליו. גם רופאים יודעים להשתמש במנועי חיפוש, הם גם יודעים לעשות את העבודה לשמה הוכשרו ונשבעו.

    למה אני צריכה להאבק ברופא המשפחה על כל דבר שאני רוצה? ביקשתי בדיקות שוללי סרטן. הרופא אמר שלא צריך. ואז חזרתי שוב כי הגניקולוג שלי החליט שכן צריך. למה רופא המשפחה חוסך בשביל קופת חולים ולא קשוב לצרכים שלי. ברוך השם אינני חולה. רק רציתי להיות בטוחה שהכל בסדר. האין זו זכותי?
    למה הרוב אינטרס? אני נוהגת לערוך בדיקות דם מקיפות פעם בשנה. הורי נפטרו מאוטם שריר הלב ומאז אני אחוזת בעתה. בכל שנה עלי לריב עם הרופא ולאלץ אותו לאפשר לי לבדוק בדם כמה סמנים לא שיגרתיים. למה? למה?

  2. מיקי

    מבלי לקרוא את המאמר, אני יכול להגיד שהיום, עם התהליך של קידום באינטרנט – יש הרבה מאד תוכן נגיש ובלא מעט מקרים הרופאים של היום מסתמכים על מידע מיושן או לא רלוונטי, לעומת המידע שניתן למצוא באינטרנט.

    אני כמובן לא רוצה להכליל חס וחלילה וכל רופא זה סיפור בפני עצמו.

  3. אלעד-מידען

    לדר' כספי שלום.
    אני קורא את הבלוג שלך ומעריך את החשיבה הרעננה והתובנות.

    בפוסט הזה יש לי קצת בעיה עם ההתיחסות למקצוע המידענות שבו אני עוסק.

    אני חושב שהתפיסה שלך למקצוע שלנו חוטאת באותה חוסר הבנה שאתה טוען שיש לציבור ביחס לרופאים.

    אני אקדמאי במספר תחומים וגם עוסק במידענות. אף מידען מוסמך ורציני לא מתיימר להבין ברפואה (ובעצם, ברמת העיקרון, בשום דבר).

    הרעיון הבסיסי במידענות (אני מדבר בעיקר על מידענות מתקדמת שכוללת חיפושי מידע ברשת, אבל גם על ספרנות) היא היכולת לצטט מקורות מהימנים, ובעיקר למצוא אותם, להבחין בינם לבין חומר חסר ערך, לתמצת וכן הלאה, אבל בשום אופן לא לתת פרשנות אישית לא זהירה לטקסט.

    בהקשר שלנו, כשמידען ידרש לתת תשובה בשאלה רפואית הוא לא יקרא מאמר רפואי שמצריך הבנה ברמה של תואר שני בביולוגיה לפחות, ויסיק מתוכה מסקנות אישיות, אלא ידאג לצטט מקורות אמינים שמתיחסים לאותו מאמר, ולעיתים אם ההבנה שלו לא מלאה הוא רק יפנה אליו. מידען גם יכול להסתמך למשל על דברים שרופאים – כמוך -כתבו בבלוגים שלהם, למשל, לאחר שאימת שמדובר בבר סמכא (למשל, בבלוג של קופת חולים שם הסבירות שאדם יתחזה לרופא הינה נמוכה)… ויותר מזה : לגיטימי אפילו שמידען ירים טלפון לרופא וישאל אותו. המוקד הוא הבאת מידע אמין ולא "לעשות גוגל" ולהעתיק, כמו שהיה אפשר להבין ממה שכתבת.

    כמובן שאני מקצין בדוגמא, אבל היא נועדה להמחשה (אנחנו לא באמת מרבים לעשות קופי-פייסט מבלוגים, אל דאגה…) :)

    זהו. ודרך אגב, להיות מידען גם בעידן האינטרנט זאת אמנות. המחשבה שכל אחד יכול להריץ חיפוש במנוע סתם ככה ולמצוא את המידע המדויק שהוא מחפש היא אשליה. נכון, את אתר "האח הגדול" תמצא בלי בעיה, אבל בחיפוש פשוט בגוגל תגיע אולי ל5% ממה שאפשר כשמדובר במשהו שהוא קצת מעבר. :-) כל טוב . אלעד

    • אלעד-מידען

      היו לי מספר טעויות לשוניות בהודעה, "התפיסה שלך את המקצוע", "הרעיון הוא" וכו'. כתבתי בחופזה כי אני חייב לרוץ ושכחתי לרפרף על מה שכתבתי… מתנצל

  4. עמית

    אני איש אקדמיה שאוהב ומאמין במדע ורבים מחברי ובני משפחתי רופאים. למרות זאת, לצערי, אני חייב להסכים עם כל מה שנאמר פה.
    משבר האמון קיים ומוצדק. כולנו נכוונו מאבחון לא נכון לפחות פעם אחת, כנראה יותר. המצב הקשה תקציבית של מערכת הבריאות לא מאפשר מתן יחס אישי ולא מאפשר לרופא באמת לבחון כל מקרה לגופו וזמן לחשוב עליו.
    המצב כיום הוא כזה שכשאדם נכנס לטיפול במערכת הרפואית, בין אם זה בית חולים או קופת חולים, הוא יודע שהוא הולך לקרב, ושהתשובה הראשונה שישמע לא תהיה הנכונה.
    כשצריך לעבוד כל כך קשה למצוא תשובה, מה הפלא שד"ר אינטרנט פתאום הוא בעל הלקוחות הרבים ביותר?

  5. מנחם

    גם רופא וגם אינטרנט… בעיות רפואיות הן לפעמים מסובכות, ולפעמים כדאי להשתמש בכל מקורות המידע כדי להחליט איך להתמודד איתן.

  6. ניצן

    למה, אתה שואל?
    כי חברות התרופות מממנות לכם נסיעות יקרות לכנסים בחו"ל, כך שאנחנו באמת לא חושבים שאתם אובייקטיביים ותציעו את התרופה הטובה ביותר, אלא את זו שמייצרת החברה המפנקת ביותר.
    כך גם לגבי תרופות שאינן נחוצות כלל. למשל לכולסטרול גבוה רופאים ממהרים לרשום תרופה במקום להפנות את המטופל לתזונאית.
    לא רוצים להיות תלויים בתרופות. רוצים להיות בריאים בזכות היכולת של הגוף להתגבר בעצמו על הרבה מחלות.
    אנחנו לא הולכים אחריכם באמונה עיוורת כי רובכם פקידים שמחתימים מרשמים ולא רואים אותנו ממטר, בטח לא רבי-אמן…
    אנחנו שואלים שאלות ומתעניינים בדרכים שונות לפתור את הבעיות שלנו כי אנחנו לא עדר, כי אנחנו אינדיבידואלים חושבים… איזה עידן מוזר זה… ממש נורא שאנחנו לא עדר שוטים. בטח ממש קשה להיות רופא בתנאים האלה…

  7. אחת שלא פונה הרבה לרופאים

    כי רופא המשפחה במקום להיות קשוב ולענות על כל שאלותי אחרי 5 דקות אמר לי שיותר אין לו זמן- הרבה אנשים מחכים בחוץ….
    כי רופא עור, תוך אכילת כריך, חרץ שהוא יודע כבר את כל מה שאני רוצה לספר לו על בעיותי ורשם לי משחה, שהתברר,( כי לאחר ביקור במיון אושפזתי בגלל אותם בעיות שהיו ידועות לו כל כך) שהייתה רק מזיקה לי…האיבחון שלן היה שגוי-וזה בסדר הוא אדם שיכול גם לשגות, אבל איפו היחס האנושי?!!!

    • רונית

      מספר סיבות:
      1. לא כל הרופאים הם רופאים מעולים (כמו שיש סנדלר טוב וסנדלר טוב פחות טוב). ברפואה צריך המון ידע נרחב ולא רק ספציפי ולא לכולם יש את זה.
      2. סבלנות, לראות את הבן אדם כבן אדם ולא כאובייקט.
      3. רופאים קונבנציונלים לא מוכנים לשמוע על רפואה אלטרנטיבית ולכן אתה מוצא את עצמך מחפש פתרונות לבד במקום שהרופא הקונבנציונלי יתייעץ בעצמו עם הרופא האלטרנטיבי כדי להביא את הפתרון השלם והמלא.
      4. עובדה היא שלפעמים כשיש לך בעיה רפואית אתה נאלץ ללכת למספר רופאים (באותו התחום אפילו) כדי למצוא את הפתרון – רופא אחד לא תמיד יודע לפתור את הבעיה ולכן לצערי לא תמיד ניתן לסמוך רק על הרופא וטוב שיש המון מידע באינטרנט שנותן לך כיוונים חדשים, אפשרות להתייעץ עם אנשים שחוו את אותן בעיות וכו.
      5. לפעמים רופאים לא מודעים לכל החידושים בתחומם (כולל תרופות חדשות) (תתפלא) וגם כאן האינטרנט מאד עוזר.
      6. לפעמים רופאים לא נותנים מרשם לתרופות שלא בסל כי הם חושבים שזה יהיה לך יקר מידיי מבלי להציע לך את האפשרות ובכך מונעים ממך טיפול טוב יותר – באינטרנט אתה יכול למצוא מידע על תרופות כאלה.

      וכו וכו

      • יניב

        כי הם לא יודעים לזאת תסמינים של מי שעבר התקף לב ועוד בסוף צוחקים על מה שהאדם הפשוט אומר להם. כי הרי הוא הרופא ?!